Desert Sound

The Opening piece of the  "Hebrew Capriccio"CD- "Arabah"  has been premiered both in Munster Germany at the "Desert Sound" Festival in Israel. here is a video from the way to "Desert Sound".

מודעות פרסומת

ניגון לעת ערב

בכורה | נוֹצֶ'ס (Noches): ניגון לעת ערב

אריאל לזרוס

פורסם לראשונה במגזין "קפה גיברלטר" לרגל השקת הדיסק Ariel Lazarus: A Hebrew Capriccio

"אתה רואה את שביל העגלות הישן הזה?" שואל אֵבּרהָרט, המארח האדיב שלי, תוך שהוא מצביע מבעד לחלון הוולבו הישנה אל שביל אבנים עתיק הנגלה בניצב לכביש המהיר, כמו קורע את נוף היערות האין סופי של חבל וֶסטפָליָה שליווה אותנו עד כה. "כאן הסבא-רַבָּה שלך מקס (מרדכי), היה צועד ברגל כעשרים קילומטרים מלוּבֶּקֶה, עיירת מגוריו על מנת להגיע לבית ספר יהודי קטן באוֹלדֵנדוֹרְף וללמד את הילדים טעמי מקרא וקצת מוסיקה".  "עשרים קילומטרים ברגל?" אני משתומם,".. זה חתיכת מרחק". טיפות גשם מוקדמות של סתיו מתחילות לחדור אל תוך המכונית ואֵבּרהָרט סוגר את חלון הוולובו בתנועות ידיים נמרצות, תוך שארשת פניו מרצינה,  "אתה מבין ש.. שאף עגלון מקומי לא הסכים להסיע מורה יהודי זקן".

כעשרים קילומטרים מפרידים גם בין העיירה לוּבֶּקֶה לאולפן כיפת העץ החדיש של חברת התקליטים Smoothfactor אשר החליטה להחתים אותי השנה על אריך נגן לאחר שהמפיק שלה מיכאל שוּלטֵה נקלע במקרה להופעה שהעלתי באזור בביקור קודם. אני לעומת מקס לא עושה את המרחק ברגל, אלה מובל אחר כבוד בוולבו כסופה ישנה וחמימה אל האולפן. "אח, מקס.. " אני מפליג במחשבות  "אולי אם הייתה מחכה קצת על שביל האבן, הוולבו של אבּרהט היתה אוספת גם אותך", שוכח לרגע שעזבת לבסוף לפלסטינה לאחר אותו לילה בנובמבר בו הושלכו אבנים אל חלון ביתך.

מהרגע הראשון שנחו ידיי על הגיטרה הספרדית שנקנתה עבורי באהבה רבה על ידי אבי, אי שם בחורף רחובותי סוער במיוחד של תחילת שנות התשעים, הרגשתי דחיפות ותשוקה בלתי סבירה להוציא לאויר העולם יצירות מוסיקליות, "פסלים באויר" כמו שפרנק זאפה קורה להם. משלא יכל לממן בשעתו גם את שיעורי הנגינה היקרים, הלכתי לשתול עצים עבור העירייה, וחשתי איך כל נגיעה של הטוריה באדמה מרימה לאוויר עננה פריכה של צליל. עדיין אפשר לשמוע כמה עצים ברחוב בנימין…

"נוֹצֶ'ס, נוֹ-צֶ'ס, בּואֵנָ–ס נוֹ–צֶ'ס" שר סבי, אברהם 'נעים-זמירות', בפאטיו של בית הכנסת שלו 'לה -נוֹגָאס פלָאמֵנקה' הנמצא בסמוך לרחובה הראשי של המושבה הקטנה גיברלטר, הפאטיו מוקף חומת אבן עתיקה, מסויידת בטיח ספרדי ורדרד.  "נוֹצֶ'ס סוֹן דֵנָמוֹרר" הוא מסלסל בחן ועץ הדקל הבודד, המיתמר גבוה מעל החומה, זע לצליליו ולמשב הרוח הים תיכונית של לפנות ערב אביבי, מצליח להטיל צללית דקה על כיפת האבן הלבנה של בית הכנסת. 'אָיי! קֵה בּואֵנָס נוֹצֶ'ס…' מתפייט עתה סבא בקול ענוג, ואני מדמיין אותו, את סבי הספרדי אברהם מגיברלטר מזה, וסבא-רבה מקס היֵקֶ'ה מוֶסטפָליה מזה הולכים לעת ערב בשביל האבן הארוך, האחד מדלג בצעדי איילה זריזים ממערב למזרח והשני צועד בצעדים שקולים ומדודים ממזרח למערב עד שלפתע נפגשים פניהם במחצית הדרך, במקום בו קרחת יער ועץ בודד ששורשיו עבותים וענפיו הרבים הופכים לשריגים דקים. דממה מתוקה עוטפת את קרחת היער בזמן ששני האדונים בוחנים אחד את השני עד שחיוך עולה פניהם. לבסוף ,כמתרצים, מניחים את מטלטליהם על האדמה הלחה ומתיישבים למרגלות העץ.  ניגון חרישי, כמעט נטול קול, מדהד בינות לשריגים, ושניהם מצטרפים בהמהום גרוני עמום ההופך בהדרגה לשירה זכה ומהדהדת, מלווה בטיפוף כפות ידיים על ברכיהם המקופלות. השירה האדירה הזאת, היא הניגון, אותו הניגון האוצר בתוכו את כל יסודות הקיום, ניגון אשר לרגע מתפתל ומסתלסל כמו שריגיו של העץ ולרגע שוהה על צלילים ארוכים וזכים כמיי התהום ממנו יונקים שורשיו. זהו ניגון שאזני מעולם לא שמעו אך ליבי כמהה אליו מאותו הרגע בו אצבעותי פגשו את מיתרי הגיטרה.

—-

אריאל לזרוס הינו מלחין וגיטריסט, דוקטורנט לקומפוזיציה בבר אילן וחוקר את המוסיקה של יהודי גיברלטר. משמש כמרצה בבי"ס "מזמור", "רימון" והקריה האקדמית אונו.

נשוי לימית ואב לאורי, אמילי ואגם.

אלבומו החדש של אריאל יוצא לאור בלייבל הארופאי Smoothfactor

להאזנה לאלבום המלא:  https://ariellazarus.bandcamp.com

 

 

מקליט החלומות: היצירה החדשה שלי בבכורה בענבל ב 15 לנובמבר

מקליט החלומות / יצירה חדשה מאת אריאל לזרוס

אם נסתכל על חיינו היום, דומה שכל פרט מהם, כל חוויה מתועדת ומקוטלגת לפיסות אינפורמציה ההופכות במהרה לנחלת הכלל. אם יש מקום שנשאר פרטי שלנו, הרי הוא השטח האפור של החלום, בין אם בזמן שינה או בזמן ערות. היצירה הזאת, בבכורה עולמית בענבל, תבקש לגעת במקום הזה תוך שהיא מפגישה על במה אחת מבצעים מזרמים מוסיקליים רב גוניים כג'אז, מוסיקה עממית וקלאסית.

משתתפים:

אלי חנטוב- כינור חשמלי

יעל זמיר- כלי נשיפה

יבגני מיכאלנקו- באיאן

אדם בן עזרא – קונטרבאס

להזמנת כרטיסים http://bravo-online.co.il/announce/14503

על ערב מיוחד ביוני

לפני כחודש הצלחתי לקבץ כמה מטובי המרצים והנגנים לערב על מורשתו של סבי החזן אברהם בניסו ז"ל מגיברלטר. הערב נערך בשיתוף הרשות הלאומית ללאדינו והמרכז האתני הרב תחומי ענבל.

בלב הערב בוצעה יצירה בשלוש תמונות (לא אוהב את המילה 'פרקים') שהלחנתי במיוחד. התמונה הראשונה "פתחו לי" מביאה את קולו של סבי בתוך חלל אקוסטי המהדהד אותו תוך שהנגנים מתיחסים אל התווים כנקודת מוצא בלבד. התמונה השניה "קאפריצ'יו" היא מעין שיר ללא מילים על זיכרון אישי של רוך ורוח, והתמונה השלישית "Noches Noches" בא מובא קולו של סבי שר רומנסה בעלת אותו שם בסוג של הפנינג עממי. הנגנים המשתתפים בפרויקט כולם קלאסיקנים במקור עם זיקה חזקה מאוד לאילתור דבר שאיפשר ליצור על הבמה את החוויה המיוחדת במתח שבין הפרטיטורה הכתובה לאימפרוביזציה כאשר קולו של סבי נכנס בqueים  עליהם החלטתי תוך כדי הביצוע. היה לי הכבוד לעבוד עם אלי חנטוב בכינור, יעל זמיר בכלי נשיפה מגוונים וטליה ארדל שניגנה על באס ויול שלמעשה התגלה כקמנצ'ה (כינור פרסי) לכל דבר. זו היתה הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי להביא לבמה יצירה המקבלת את הליטוש הסופי לפי האוירה הדינאמית של הארוע וזו היתה חוויה משחררת ביותר שהתכתבה אולי במשהו עם המציאות המוסיקלית הספונטנית של החזן.

תמונה ראשונה: "פתחו לי"

תמונה שניה: "קאפריצ'ו"

תמונה שלישית "Noches Noches"

הקדמה ליצירה.
1989 אני בן 12 מבלה קיץ שלם בגיברלטר. אחי ואני משתכשכים במי הים לומדים להזהר מן הקורינטאס – אותן מערבולות מטלטלות שנוצרות בחיבור שבין הים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי
בשבת הולכים לביהכ"נ הפלמי היכן שסבי עובר לפני התיבה וכשמתחיל לשיר כאילו ארע קסם ונפתחים שערי שמים וכל הקהל עונה לו בשירה אדירה.
ביום ראשון מטיילים ב  Calle Real  סבא הולך מהר, יותר מהר מאיתנו אך כשמישהו מברכו לשלום ישר נעמד מולו ושר לו אריה איטלקית או רומנסה בלאדינו. למי שמתעניין גם מסביר על נוסחי המנגינות של אמסטרדם וגיברלטר ועל החידושים המוסיקליים שהכניס בהם.
1996 אני חייל. במהלך שמירה ארוכה ומתישה במוצב צבאי קרוב לעזה מגיח לפתע אוטובוס משוריין וממנו יורד סבא, מניח יד רכה על ראשי ושר לי את שיר למעלות
1998 ביקור בגיברלטר, אני וסבא יושבים בדירתם הצנועה והיפה בAlameda House , מן החלון אפשר לראות את הנמל ואת מפרץ אלחסירס. סבא מקשיב לדברי ואחר כך אומר שאם החלום שלי הוא ללמוד מוסיקה אז שאלך עם זה גם אם כולם אומרים שזה לא כל כך משתלם.
2003 חגיגות ה300 שנה של גיברלטר שהם גם 300 שנה של ישוב יהודי בפינה זאת של חצי האי האיברי על אפה וחמתה של האינקויזיציה הספרדית. אני וסבא מופיעים במערת הנטיפים הגדולה עם סויטה שחיברתי לכבודו. בדרך לשם פוגש את אמן הפלמנקו פאקו דה לוסיה שמתודה באוזני על חיבתו למוסיקה של הsefarditas
יוני 2012 אני בסטודיו. סבא בניסו וגיברלטר לא עוזבים אותי, אורחים קבועים בסטודיו שלי יחד אנו משקיפים מן החלון אל מפרץ מדומה. אתה זוכר סבא שלפני הופעה משותפת היתי מתעקש ללמד אותך לשיר בתזמון המדויק שהעיבוד מבקש, ואתה בסבלנותך היית משתף עימי פעולה. היום אני מבין שהייתי צריך לתת לך להיות בדיוק כמו שאתה ושהתזמורת כבר תסתדר כי הקול שלך הנושא בתוכו מאות שנים של מסורת הוא מעבר לכל זמן ולכל מקום.
חיברתי את היצירה הבאה המורכבת משלוש תמונות זיכרון בכדי לאפשר לקול שלך להשמע קרוב ככל האפשר לאיך שהוא ממשיך להדהד בתוכי.

אריאל

5B

המסע הארוך והמייגע מתחיל אצלי בסטודיו. במחשבה שניה הוא התחיל במקום אחר לגמרי, עוד לפני שנים, מעבר להרי החושך, ונאלצתי לסדר לי סטודיו עם פסנתר וגיטרה ומחשב ודפים ועפרונות 5B כאלה שקצת נמרחים, כדי לספר אותו. (השתהות) רגע, איזה סיפור יש כאן?  אז זזזהו שכל יום מתחיל אחד חדש. לפעמים אחד ישן או אפילו אחד עתידי. יש בי צורך לדבר איתו, עם הסיפור, לראיין אותו ואז (חיוך שובב) להכנס ממנו להריון, לתת לו להתפתח בתוכי ולחיות על מחזור הדם שלי, ובסוף ללדת יצירה חדשה שאולי תעניין אתכם, אולי תיגע בכם ואולי תבקר אצלכם לרגע ותמשיך הלאה. (הדיבור גדל בקרשנדו) יש בי צורך לעז להכנס פנימה, לפרוץ החוצה, לצעוק בקול דממה, לפלרטט עם הצלילים ולתהות על האורחים הקרואים והלא קרואים שמקפצים ביני לבין הדף…(שקט מוזר ואז בטון נמוך, כמעט חשאי) כרגע יש בו כמה נקודות שחורות …על הדף, משולחות כל רסן. (לפתע מתיישב בדעתו) טוב, נראה לאן זה יוביל.. (סוף מונולוג, מחיאות כפיים עם או בלי זריקת ביצים)