מקליט החלומות: היצירה החדשה שלי בבכורה בענבל ב 15 לנובמבר

מקליט החלומות / יצירה חדשה מאת אריאל לזרוס

אם נסתכל על חיינו היום, דומה שכל פרט מהם, כל חוויה מתועדת ומקוטלגת לפיסות אינפורמציה ההופכות במהרה לנחלת הכלל. אם יש מקום שנשאר פרטי שלנו, הרי הוא השטח האפור של החלום, בין אם בזמן שינה או בזמן ערות. היצירה הזאת, בבכורה עולמית בענבל, תבקש לגעת במקום הזה תוך שהיא מפגישה על במה אחת מבצעים מזרמים מוסיקליים רב גוניים כג'אז, מוסיקה עממית וקלאסית.

משתתפים:

אלי חנטוב- כינור חשמלי

יעל זמיר- כלי נשיפה

יבגני מיכאלנקו- באיאן

אדם בן עזרא – קונטרבאס

להזמנת כרטיסים http://bravo-online.co.il/announce/14503

מודעות פרסומת

על ערב מיוחד ביוני

לפני כחודש הצלחתי לקבץ כמה מטובי המרצים והנגנים לערב על מורשתו של סבי החזן אברהם בניסו ז"ל מגיברלטר. הערב נערך בשיתוף הרשות הלאומית ללאדינו והמרכז האתני הרב תחומי ענבל.

בלב הערב בוצעה יצירה בשלוש תמונות (לא אוהב את המילה 'פרקים') שהלחנתי במיוחד. התמונה הראשונה "פתחו לי" מביאה את קולו של סבי בתוך חלל אקוסטי המהדהד אותו תוך שהנגנים מתיחסים אל התווים כנקודת מוצא בלבד. התמונה השניה "קאפריצ'יו" היא מעין שיר ללא מילים על זיכרון אישי של רוך ורוח, והתמונה השלישית "Noches Noches" בא מובא קולו של סבי שר רומנסה בעלת אותו שם בסוג של הפנינג עממי. הנגנים המשתתפים בפרויקט כולם קלאסיקנים במקור עם זיקה חזקה מאוד לאילתור דבר שאיפשר ליצור על הבמה את החוויה המיוחדת במתח שבין הפרטיטורה הכתובה לאימפרוביזציה כאשר קולו של סבי נכנס בqueים  עליהם החלטתי תוך כדי הביצוע. היה לי הכבוד לעבוד עם אלי חנטוב בכינור, יעל זמיר בכלי נשיפה מגוונים וטליה ארדל שניגנה על באס ויול שלמעשה התגלה כקמנצ'ה (כינור פרסי) לכל דבר. זו היתה הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי להביא לבמה יצירה המקבלת את הליטוש הסופי לפי האוירה הדינאמית של הארוע וזו היתה חוויה משחררת ביותר שהתכתבה אולי במשהו עם המציאות המוסיקלית הספונטנית של החזן.

תמונה ראשונה: "פתחו לי"

תמונה שניה: "קאפריצ'ו"

תמונה שלישית "Noches Noches"

הקדמה ליצירה.
1989 אני בן 12 מבלה קיץ שלם בגיברלטר. אחי ואני משתכשכים במי הים לומדים להזהר מן הקורינטאס – אותן מערבולות מטלטלות שנוצרות בחיבור שבין הים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי
בשבת הולכים לביהכ"נ הפלמי היכן שסבי עובר לפני התיבה וכשמתחיל לשיר כאילו ארע קסם ונפתחים שערי שמים וכל הקהל עונה לו בשירה אדירה.
ביום ראשון מטיילים ב  Calle Real  סבא הולך מהר, יותר מהר מאיתנו אך כשמישהו מברכו לשלום ישר נעמד מולו ושר לו אריה איטלקית או רומנסה בלאדינו. למי שמתעניין גם מסביר על נוסחי המנגינות של אמסטרדם וגיברלטר ועל החידושים המוסיקליים שהכניס בהם.
1996 אני חייל. במהלך שמירה ארוכה ומתישה במוצב צבאי קרוב לעזה מגיח לפתע אוטובוס משוריין וממנו יורד סבא, מניח יד רכה על ראשי ושר לי את שיר למעלות
1998 ביקור בגיברלטר, אני וסבא יושבים בדירתם הצנועה והיפה בAlameda House , מן החלון אפשר לראות את הנמל ואת מפרץ אלחסירס. סבא מקשיב לדברי ואחר כך אומר שאם החלום שלי הוא ללמוד מוסיקה אז שאלך עם זה גם אם כולם אומרים שזה לא כל כך משתלם.
2003 חגיגות ה300 שנה של גיברלטר שהם גם 300 שנה של ישוב יהודי בפינה זאת של חצי האי האיברי על אפה וחמתה של האינקויזיציה הספרדית. אני וסבא מופיעים במערת הנטיפים הגדולה עם סויטה שחיברתי לכבודו. בדרך לשם פוגש את אמן הפלמנקו פאקו דה לוסיה שמתודה באוזני על חיבתו למוסיקה של הsefarditas
יוני 2012 אני בסטודיו. סבא בניסו וגיברלטר לא עוזבים אותי, אורחים קבועים בסטודיו שלי יחד אנו משקיפים מן החלון אל מפרץ מדומה. אתה זוכר סבא שלפני הופעה משותפת היתי מתעקש ללמד אותך לשיר בתזמון המדויק שהעיבוד מבקש, ואתה בסבלנותך היית משתף עימי פעולה. היום אני מבין שהייתי צריך לתת לך להיות בדיוק כמו שאתה ושהתזמורת כבר תסתדר כי הקול שלך הנושא בתוכו מאות שנים של מסורת הוא מעבר לכל זמן ולכל מקום.
חיברתי את היצירה הבאה המורכבת משלוש תמונות זיכרון בכדי לאפשר לקול שלך להשמע קרוב ככל האפשר לאיך שהוא ממשיך להדהד בתוכי.

אריאל

5B

המסע הארוך והמייגע מתחיל אצלי בסטודיו. במחשבה שניה הוא התחיל במקום אחר לגמרי, עוד לפני שנים, מעבר להרי החושך, ונאלצתי לסדר לי סטודיו עם פסנתר וגיטרה ומחשב ודפים ועפרונות 5B כאלה שקצת נמרחים, כדי לספר אותו. (השתהות) רגע, איזה סיפור יש כאן?  אז זזזהו שכל יום מתחיל אחד חדש. לפעמים אחד ישן או אפילו אחד עתידי. יש בי צורך לדבר איתו, עם הסיפור, לראיין אותו ואז (חיוך שובב) להכנס ממנו להריון, לתת לו להתפתח בתוכי ולחיות על מחזור הדם שלי, ובסוף ללדת יצירה חדשה שאולי תעניין אתכם, אולי תיגע בכם ואולי תבקר אצלכם לרגע ותמשיך הלאה. (הדיבור גדל בקרשנדו) יש בי צורך לעז להכנס פנימה, לפרוץ החוצה, לצעוק בקול דממה, לפלרטט עם הצלילים ולתהות על האורחים הקרואים והלא קרואים שמקפצים ביני לבין הדף…(שקט מוזר ואז בטון נמוך, כמעט חשאי) כרגע יש בו כמה נקודות שחורות …על הדף, משולחות כל רסן. (לפתע מתיישב בדעתו) טוב, נראה לאן זה יוביל.. (סוף מונולוג, מחיאות כפיים עם או בלי זריקת ביצים)